<h1>תניא רבתי סימן ע"ג</h1>
<h2>דף לב.</h2>
בראש השנה ערבית, שחרית, ומנחה, מתפללין שבע. ובתפלת ערבית פורשין על השלום כמו בשבת וביום טוב. ואומרים (ויקרא כ"ג) אלה מועדי וגו'. שהרי בכלל כל המועדים הוא. ובתפלה מתפללין שבע. שלש ראשונות ושלש אחרונות. ואומרים קדושת היום באמצע. ואם הוא שבת מזכירין גם של שבת וחותמין בשניהם. ומנהג פשוט בידינו לומר במגן זכרנו לחיים כו'. כמו שכתוב בסדור של ראש השנה. ובאתה גבור אומר מי כמוך אב הרחמים כו'. ובמודים אומר זכור רחמיך וכתוב לחיים. ובשים שלום בספר חיים. כמו שכתוב בסדור של ר"ה ויש שמקפידין עליהן שלא לאומרן. שהרי אמרו חכמים לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות. וכתב בעל הלכות גדולות מהכא לא שבקין רבנן למימר אפילו זכרנו לחיים במגן. וזכור רחמיך במודים. אבל בספר חיים אומרים בשים שלום דסליקו להו י"ח ברכות והוו כתחנונים. ורב האי גאון ז"ל אמר לא מצינו זכר במשנה ובתלמוד לזכרנו לחיים, ומי כמוך, וכתוב לחיים. ומנהג הוא. ויש שנמנעים מלאומרו, משום דאין בברכות הללו מקומות לשאל צרכים. ובשם רב עמרם כהן צדק ז"ל מצאתי. כך אנו רגילין בישיבה לאומרם, ולא פליג אהא דלא ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות דהתם צרכי יחיד הוא דלא ישאל. אבל צרכי רבים ישאל. וכן אמר רב פלטוי גאון ז"ל. וכן מצאתי בשם רבינו תם ז"ל דצרכי יחיד אל ישאל אבל צרכי רבים ישאל. תדע דשלש אחרונות כולן לשון שאלה הן. רצה ה' אלהינו בעמך ישראל. שים שלום כו'. ואין לשנות המנהג הפשוט בכל ישראל. ובקדושת ה' אומר ובכן תן פחדך ה' אלהינו על כל מעשיך. ובכן תן כבוד ה' לעמך כו'. יש מפרשים ובכן שם הוא שהאותיות שלו עולות למנין אני והו, אנא ה'. ואני והו מפורש בספר יצירה. וחותמים ברוך אתה ה' המלך הקדוש. כדאמרינן כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש. האל המשפט. חוץ מראש השנה עד יוהכ"פ שאומר המלך הקדוש המלך המשפט. ואחר כך אומרים אתה בחרתנו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה וכו'. יש מן החכמים אומרים שכשיבוא ראש השנה בחול אומרים את יום הזכרון הזה יום תרועה מקרא קדש. לפי שבחול תוקעין. וכשיבוא בשבת אומרים זכרון תרועה. לפי שאין תקיעה בשבת. וכן מפורש בפסיקתא דראש השנה. כתוב אחד אומר (במדבר כ"ט) יום תרועה, וכתוב אחד אומר (ויקרא כ"ג) זכרון תרועה. הא כיצד, כאן בחול, כאן בשבת. ובמסכת סופרים. אם חל ראש השנה להיות בשבת. אין אומרים יום תרועה אלא זכרון תרועה. לפי שאין תקיעת שופר דוחה שבת בגבולין. משום גזרה. ואומרים יעלה ויבוא. ואחר כך אומרים אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כלו בכבודך וכו'. ומצאתי בשם רב פלטוי גאון ז"ל. מנהג הוא לומר יעלה ויבוא. ואם לא רצו לאומרו אין חוששין שהרי שליח צבור מזכירו בזכרונות. ואפילו יחיד צריך לומר בכל תפלותיו מלוך על כל העולם כולו בכבודך. וכן מצאתי בשם רב יהודאי גאון ורב כהן צדק ז"ל. ולומר והשיאנו בראש השנה, יש אומרים שאין אומרים אותו. מפני שאינו יכול לומר את ברכת מועדיך. דברכת מועדיך לא כתיב אלא אשלש רגלים בלבד. כדכתיב כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך. וראש השנה לאו מן הזמנים הוא. דהא לא חתמינן מקדש ישראל והזמנים. ומנהג פשוט בידינו לאומרו בראש השנה. אבל ביום הכפורים אין מנהג לאומרו כלל. וכן מצאתי רוב הגאונים אומרים שאומרים והשיאנו בראש השנה. ומנהגנו לומר ודברך אמת וקיים לעד ומבלעדיך אין לנו מלך אלא אתה. וחותמין בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון. ומצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל שפירש. מה שנהגו לומר ודברך אמת וקיים לעד. לפי מה שדרשו רז"ל בפסיקתא דראש השנה. (תהלים קי"ט) לעולם ה' דברך נצב בשמים. תני בתקיעתא דרב זה היום תחלת מעשיך, ואתיא כהאי דתני ר' אליעזר בעשרים וחמשה באלול נברא העולם. ובאחד בתשרי נברא אדם הראשון. שעה ראשונה עלה במחשבה וכו'. בשתים עשרה יצא בדימוס. אמר הקב"ה אתה סימן לבניך וכו' שעתידין ליכנס לדין בראש השנה. לכך קבעו בתפלה ודברך אמת וקיים לעד. ומזכירין במודים זכור רחמיך, וכתוב לחיים טובים. ובשים שלום בספר חיים. כמו שכתבנו. ובקדוש שעל הכוס מקדשין כשאר ימים טובים. בין בחול. בין בשבת. בין במוצאי שבת. אבל בשם רבינו האי גאון ז"ל מצאתי, שאין אומרים ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון. לא בקדוש ולא בתפלה. אלא אומרים ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה יום תרועה מקרא קדש וכו'. ואומר בקדוש ודברך אמת וקיים לעד וכו' כמו שאומר בתפלה, וחותמין מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון. ומברכין שהחיינו. והכי איתא בירושלמי בפרק ראוהו בית דין. אומרין זמן על הכוס בראש השנה מדברי סופרים. בשופר מדברי תורה. ובירושלמי בפרק ערבי פסחים [ה"ה] תני אין אומר זמן אלא בשלש רגלים בלבד. אמר ר' מני מתניתא אמרה כן. בחג המצות. ובחג השבועות. ובחג הסוכות כו'. תני כל שנאמר בו מקרא קדש אומר בו זמן. הא למדת שאומר זמן בראש השנה. ומסתברא דוקא על הכוס אין אומר זמן אלא בכל מקום שנאמר בו מקרא קדש. אבל בעלמא אומר אותו. שהרי חנוכה ופורים שאין כתוב בהן מקרא קדש ומברכינן שהחיינו. בין בהדלקת נר חנוכה. בין על מקרא מגלה. אלא ודאי מה שאמר הירושלמי דוקא על הכוס קאמר. לאפוקי חנוכה ופורים שאע"פ שאומר זמן בהדלקת הנר ובקריאת המגלה. אין אומר בהן זמן על הכוס. ובליל שני של ראש השנה מקדשים על הכוס כמו בליל ראשון. אך שאין צריך לומר שהחיינו בליל שני לפי ששתיהן כיום ארוך הן. וכן מצאתי בשם הרב ר' אביגדור ז"ל לפי שקדושה אחת הן. אבל בשם הגאונים ז"ל מצאתי שצריך לאומרו אף בליל שני. ובוצעין על שתי ככרות כשאר ימים טובים. וצריך להזכיר יעלה ויבוא בברכת המזון. ואם לא אמר מחזירין אותו לפי שבכלל ימים טובים הוא.
